נעמי ברזילי תאני - דיאטנית קלינית

מחפש דיאטנית קלינית ? נעמי ברזילי תאני - דיאטנית קלינית , בוגרת תואר מוסמך בתזונה קלינית.

היבטים נפשיים של אכילת יתר

אבי גילגל – NLP Master Pactitioner, מטפל באכילת יתר
 
ההשמנה הינה אחת הבעיות הנפוצות ביותר בחברה המודרנית. מספרם של האנשים המוגדרים כסובלים מעודף משקל נמצא בעלייה מתמדת בכל קבוצות הגיל  בארצות המפותחות ואף בארצות המתפתחות. למרות המאמצים המשמעותיים המושקעים בתופעת ההשמנה בעולם כולו, מעטות התוכניות המניבות תוצאות חיוביות של הורדה במשקל הנשמרות לאורך זמן. שיטת הטיפול הפופולארית ביותר לעודף משקל הינה צורה כלשהי של הגבלת אכילה על ידי דיאטה, זאת למרות שכמות משמעותית של מחקרים מציינים הגבלת אכילה יזומה כגורמת בסופו של דבר לאכילת יתר והשמנה לאורך זמן. שוק הדיאטות ומוצרי ההרזיה מגלגל מיליארדי דולרים בכל שנה ובכל זאת, בממוצע, אנשים רק הולכים ומשמינים.
מדוע אם כן בעולם בו המחיר הבריאותי, החברתי, התעסוקתי, והבינאישי של ההשמנה כה גבוה, ובעולם בו המודעות למהי אכילה בריאה נגישה לכולם, אנשים נאבקים מלחמה כה נואשת ומתסכלת באכילת היתר שלהם? מדוע כל כך קשה פשוט לאכול רק מה שהגוף זקוק לו?
אנשים רבים חוו על בשרם במשך שנים כי דיאטות אינן עובדות. כולנו מכירים את תופעת ה"אקורדיון" הכה מאכזבת וכואבת של מעגלי ההרזיה והשמנה. אדם שמן בימינו אינו צריך שיגידו לו מה עליו לאכול, לרוב הוא יודע זאת מצוין בעצמו, רק שאינו מצליח ליישם זאת, בצדק!, לפחות בכל הנוגע לדיאטות טיפוסיות. הדיאטה כרוכה לרוב בהגבלה משמעותית של האכילה, היצמדות לתפריטים, ופולחנים שונים של ספירה ומדידה. בסופו של דבר שאיפתו של כל אדם שמן הינה להיות בעל משקל תקין. האם אנשים בעלי משקל תקין מלידה עושים זאת על ידי הימנעות בלתי פוסקת והיצמדות לתפריט? האם הם שוקלים ומודדים כל דבר שהם מכניסים לפיהם? האם הם עוסקים כל הזמן במה שהם אוכלים ובמה שהם לא? אז כיצד הם נשארים רזים? כנראה שזו לא הדרך.
ובכל זאת ימשיך ויאמר לעצמו האדם השמן "מחר דיאטה", וימשיך לתור אחר פתרונות קסם בדמות כדורים, מכשירים, תוכניות כושר, תמציות וחליטות של שורשים וגרגירים למיניהם. האם להפריד פחמימות מחלבונים? שמה עלי לאכול רק חלבונים? מה עדיף לספור, קלוריות או נקודות? להפסיק לאכול בצהרים? בלילה? או בשעת דמדומים? אולי אם אחשוב רזה אהיה רזה? איך לא חשבתי על זה קודם?
ברור כי אין התעסקות באוכל כה אובססיבית ,מייגעת, ומציפה כמו בזמן בו אנו מנסים לעשות דיאטה. הדיאטה נתפסת כפרויקט קשה, מוגבל בזמן, בו חייבים להיות בשליטה מלאכותית מתמדת ובעיקר להגיד לעצמנו לא. היא מייצרת חסכים ותחושת קיפוח. רק טבעי שלאחר שהיא מסתיימת ננסה לפצות עצמנו עליה. ומה ימנע מאיתנו לחזור להרגלי האכילה הישנים שלנו בסופו של דבר? האם אפשר להיות בדיאטה כל החיים?
כיום הולכת ומתרחבת הכרה כי ההשמנה הינה בעיה רגשית/נפשית. ישנם שיגידו כי אכילת היתר קשורה באימפולסיביות ובחוסר בשליטה עצמית ובכוח רצון. תפיסה זו עלולה ליצור רגשות אשם ולפגוע אף יותר בדימוי העצמי. יהיו שיקצינו ויגידו כי ההשמנה הינה מחלה, בדומה לאנורקסיה, לבולימיה, או להתמכרות לסמים. תפיסה זו עלול להסיר אחריות מהאדם ולהביא לתיוג עצמי.
נכון יותר לדעתי יהיה להבין כי ההשמנה, או אכילת היתר אינן הבעיה, הן הפתרון – פתרון שבחרנו בו. לא רק שזהו פתרון, זהו הפתרון הטוב ביותר שיכולנו לעלות על דעתנו. עובדה, אנחנו לא מוכנים לוותר על השרות שהוא עושה עבורנו. אכילת היתר היא הפיתרון שמצאנו לבעיה אחרת בחיינו שיתכן ואנו מודעים אליה ויתכן שטרם פיתחנו מודעות זו. מאחורי אכילת היתר ישנה כוונה חיובית, כוונה להיטיב עם עצמנו בדרך זו. ואנחנו מוכנים לשלם את המחיר הכרוך בכך. עובדה, אנחנו משלמים אותו. לכן האשמה מיותרת. עלינו להבין עבור איזו בעיה מהווה האכילה פיתרון בשבילנו ומדוע בחרנו להיטיב עם עצמנו דווקא בדרך זו. לעיתים עצם המודעות הזו עוזרת, לעיתים ניתן לפתור את הבעיה המקורית, ולעיתים ניתן למצוא דרכים אחרות להיטיב עם עצמנו הכרוכות במחירים נמוכים יותר. כאשר אדם מבין מדוע הוא אוכל, הבחירה הפנימית שלו הופכת מודעת – הוא מבין שהוא בוחר בכך מסיבה מסוימת. בשלב זה עומדת בפניו האפשרות לקחת אחריות מודעת על בחירה זו. הוא יכול להחליט לשנות את דפוסי התגובה שלו או להשלים איתם ולהכיר בכך שהוא עדיין זקוק להם. אך כל זה מתוך בחירה מודעת ולא מתוך מעגלים של אשמה, גינוי עצמי ותחושה של אבדן שליטה.
הניסיון מראה כי המודעות אינה מספיקה לצורך שינוי ויש מקום להיעזר בטכניקות ספציפיות. פעמים רבות המודעות עצמה איננה מתאפשרת ללא שינוי התנהגותי מקדים, אפילו מכאני. אין מודעות ללא שינוי התנהגותי ואין שינוי התנהגותי ללא מודעות. התמקדות בפן אחד בלבד תוביל לרוב להיתקעות ונסיגה. נושא זה יורחב בהמשך. ובכן, מהן הסיבות להשמנה? עבור אילו בעיות מהווה אכילת היתר פיתרון?
בהכללה גסה ניתן לומר כי אכילת היתר הינה דרך להתמודד עם רגשות ולספק איזון לצרכים נפשיים שונים המצויים בחסך ובדיסהרמוניה פנימית. אכילה מווסת רגשות שקשה להתמודד איתם. אנשים שמנים נוטים לאכול יותר כאשר הם כועסים, עצובים, מתוסכלים, מבולבלים, בודדים או מתוחים. לא בכדי נאמר במקורותינו כי "לחם לבב אנוש יסעד". בשלב זה ניתן להציע כי יש צורך להחליף מנגנון התמודדות זה בדרכים אפקטיביות יותר של וויסות רגשי. במקום לאכול תצא להליכה, תעשה הרפיה וכו'. רעיון זה לרוב נידון לכישלון כאשר הוא עומד בפני עצמו היות והוא מכוון לרמה שטחית מידי ההתמודדות הרגשית. למה הכוונה? לכולנו באופן טבעי ישנם דרכים להתמודד עם מצבים קיצוניים ולא נעימים. חלקנו אוכל, חלקנו מאבד תיאבון, חלקנו מפתח אובססיה, חלקנו מתפרץ בזעם, וחלקנו בורח לטלוויזיה. כל אלו הינם תגובות נורמאליות ולא פתולוגיות למצבים שאינם נורמאליים (מצבים פנימיים או חיצוניים מחוללי מצוקה). בכדי למתן את התגובה ההגנתית הטבועה בנו עלינו להתמודד עם המצב הלא נורמאלי – קרי, להציע מנגנון התמודדות הפונה ישירות אל המצוקה המפעילה אותו. קשה לצפות מאדם שלמד להתמודד עם רגש שלילי על ידי אכילה פתאום להתמודד איתו על ידי ריצה. יש לפתח את היכולת לווסת את הרגש באופן אותנטי ואפקטיבי ולא למצוא דרכים חדשות לעקוף אותו. לשם כך יש צורך לרדת לעומק הבעיה, להבין את המצוקה הראשונית העומדת בבסיס הרגשות השליליים, לזהות את מקורה, ולהציע פיתרון מציאותי להקל עליה באמת. טכניקות התנהגותיות ללא הבנה של הרובד הרגשי העמוק יותר לרוב יתפוגגו עם הזמן. עם זאת, חפירה אנליטית תיאורטית בנבכי נשמתנו גם היא לרוב תישאר ברמת התיאוריה כאשר היא חסרה מימד כלשהו של עשייה ופעולה במציאות החיצונית.
כאשר יורדים לעומק המצוקה הרגשית עבורה האכילה מהווה פיתרון מתגלה לרוב כי "בעיית האכילה" איננה המוקד כלל וכלל. המוקד הינו אנו עצמנו, החיים שלנו. הקשרים שלנו עם האנשים הקרובים אלינו, בעיות זוגיות, חרדות, פחדים, קושי בהעמדת גבולות, בעיות של מימוש עצמי, תחושות אשם, כעסים,  בעיות תקשורת, ביטול עצמי, בדידות, צרכים רגשיים לא מסופקים וכו'. כולנו כבני אדם מתמודדים עם בעיות אלו ברמה כזו או אחרת. אכילת היתר הינה רק דפוס התמודדות ספציפי איתם שלצערו של האדם השמן דפוס זה נראה לעין וגובה ממנו מחיר כבד. הטיפול בהשמנה איננו באמת טיפול בהשמנה, הטיפול בהשמנה הוא טיפול במוקד מעורר המצוקה המרכזי של החיים שלנו, של האישיות שלנו. ברוב המקרים אכן מדובר במוקד אחד אשר ממנו נגזרים רגשות שליליים ודפוסים רבים. מוקד זה נקשר מסיבות כאלו ואחרות לאכילה. ברוב המקרים, ההתמודדות עם מוקד נפשי זה כזה מעורר חרדה רבה ולכן הוא נשאר פעמים רבות ברמה הלא מודעת וישנה העדפה לא מודעת לשלם את המחיר על אכילת היתר על פני המחיר (הנתפס) של מפגש אמיתי עם הבעיה. 
 
ברצוני לפרט מספר מוקדים כאלו אשר ניסיוני הטיפולי הראה כי הם משותפים לאנשים רבים הסובלים מאכילת יתר.
 
1. אצל אנשים רבים הסובלים מעודף משקל אשר מוקד הבעיה קשור לביטול עצמי. אנשים אלו ממוקדים תמיד בדרישות הזולת והחברה מהם ומשאירים מעט מאוד מקום לעצמם ולנטיותיהם האישיות. לעיתים הם אף אינם מכירים את נטיותיהם האישיות הטבעיות מכיוון שלא הרשו לעצמם אף פעם לפגוש בהם ולהביא אותן לידי ביטוי. הם למדו בגיל מאוד צעיר כי כדי לשרוד ולהיות אהוב יש להתאים עצמי לדרישות האחר. ההורה בדרך כלל. נתינת מקום לעצמי נתפסת כמסוכנת, אגואיסטית, מפחידה ומעוררת רגשות אשם. ישנם מופעים רבים של דפוס בסיס זה. לעיתים יהיו אלו אנשים העסוקים כל העת בדאגה לאחרים. הם דואגים לילדים, לבן הזוג, למשפחה. הם תמיד יהיו מוכנים לוותר על עצמם למען האחר. אף פעם לא ישימו את עצמם במקום הראשון. תמיד ידאגו שלכולם יהיה טוב ושכולם יהיו מרוצים. עבור אנשים אלו האכילה מהווה פיצוי. זוהי דרך בתחום מסוים בחיים שלהם להיות במקום הראשון. לתת לעצמי בלבד. להעניק לעצמי. לרוב אכילת היתר תתבצע כאשר הם לבד, בסתר. יתכנו מצבים בהם במסגרת ארוחה משפחתית הם יאכלו מעט מאוד וידאגו לכולם אך לאחר מכן יחטפו במטבח בהיחבא. כמובן שהאכילה תגרור לאחריה רגשות אשם כבדים (בין השאר על כך שהעיזו להעניק לעצמם). עבור אנשים אלו הוויתור על אכילת היתר משמעו ויתור על המקום היחיד בחייהם בו הם נמצאים במרכז ומעניקים לעצמם. הדבר נתפס פנימית כמחיקה טוטאלית של העצמי - היעלמות. ההשמנה במקרה זה הינה ביטוי סימבולי לצורך "לתפוס מקום" כאשר תפיסת המקום המהותית מוחלפת בתפיסת מקום פיזי במרחב. ישנם סיבות התפתחותיות שונות להיווצרות דינאמיקה פנימית זו אשר לא נרחיב עליהם במסגרת מאמר זה. הטיפול במקרה זה כרוך בלמידת היכולת לתת לעצמי מקום באמת.
 
2. ישנם אנשים עבורם דפוס זה של ביטול יקבל צורת ביטוי שונה ומוסוות יותר. אלו אנשים אשר על פני השטח לא נמצא אצלם דאגה מיוחדת לזולת. הם לכאורה לא ישימו אנשים אחרים לפניהם ולא יעניקו לאחר על חשבונם. לעיתים הן אף עלולים להיתפס כאגואיסטים, הישגיים, וכממוקדים בעצמם יתר על המידה. עם זאת, במבט לעומק נמצא כי מערכת השאיפות, הערכים, והמוטיבציה שלהם שואבת במידה רבה ממה שחושבים עליהם אחרים. יתכן והם שואפים להיות מוצלחים, עשירים, חכמים, יפים וכל זאת בכדי לעמוד בסטנדרט חיצוני כלשהו. לעמוד בתכתיב חיצוני שהם אימצו והפנימו כשלהם אשר הוא זה שיקבע את ערכם כבני אדם. גם במקרה זה ישנו ניכור ממערכת של רצונות ומאוויים פנימיים. האדם אינו למד להכיר עצמו באמת והוא מתכחש לרוב לנטיות ורצונות שאינם עומדים בקנה אחד עם אותם תכתיבים אותם חש מחויב לאמץ. אדם כזה יחוש פעמים רבות מעין ריקנות פנימית ולעיתים תחושה של חוסר פשר ומשמעות. תחושה שמשהו חסר. יהיה לו קשה לשמור על קשר עם רגשותיו, עולמו הפנימי והכוחות היצירתיים שבו. האוכל במקרה זה מנסה למלא את אותו ריק פנימי ושוב להעניק חוויה מוחשית וקונקרטית של חיבור לעצמי דרך חווית ההזנה. הטיפול כרוך בפיתוח היכולת להתחבר לרגש ולחלקים ספונטאניים וחבויים יותר של העצמי. יש לפחית את התלות בעמידה בתכתיבים חיצוניים לצורך קביעת הערך העצמי.
 
3. פעמים רבות אכילת היתר הינה פיצוי לחסך רגשי ובדידות. אצל רבים מאיתנו אוכל נצרב בזיכרון הילדות כסמל של ביחד, של משפחתיות, של חום ואהבה, של הענקה. כולנו כמהים וזקוקים לתחושות אלו. במקרה זה על המטפל לבדוק מדוע מתקשה המטופל לבנות מערכת בינאישית, זוגית, או משפחתית אשר ביכולתה לספק צרכים אלו. מדוע הוא חש כה בודד? ישנם אנשים החשים בודדים וזנוחים רגשית גם בתוך מערכת של זוגיות ומשפחה. הסיבות לכך יכולות להיות רבות ומגוונות ויש לבחון כל מקרה לגופו.
 
4. כפי שתואר קודם. אוכל מהווה אמצעי לוויסות רגשי. בהתפתחותו הטבעית של האדם. וויסות רגשי תקין נבנה מתוך יכולתו של ההורה לעזור לילד לפרש את העולם ולווסת את מצוקותיו. ילד אשר עבר עליו יום קשה בבית הספר יכול להגיע הביתה ולזכות בחיבוק מנחם של אימו אשר מעניק לו את הכוח להתמודד עם היום הבא עד שילמד להסתגל. גם כמבוגרים, אנו זקוקים לזולת לצורך וויסות רגשי. כולם זקוקים לחיבוק, כולם זקוקים למילה חמה, לקבלה ולקשר. ישנם אנשים אשר בשל דינאמיקות כאלו ואחרות בילדותם למדו כי אין להם על מי לסמוך אלא על עצמם. הם למדו שאסור להראות חולשה, אסור להזדקק לאחר, ואסור להם לסמוך ולהאמין באמת באדם יציב, שמכיל אותם ואוהב אותם כפי שהם. בשל כך עולה צורך מובן בפיתוח מנגנונים אלטרנטיביים של הפגת מתחים ולחצים העולים באופן טבעי מתוך התמודדותנו עם דרישות העולם. היות ולא הופנמה דמות של זולת אשר בכוחו לעשות כן מוחלף אותו זולת חסר באוכל. האוכל יציב, קבוע, תמיד שם, תמיד מנחם, אף פעם לא נוטש ולא בוגד. וויתור על האוכל במקרה זה יגרום לאדם לחוש שהוא לבד בעולם ושאין לו דרך אפקטיבית להתמודד עם המתחים והלחצים שהחיים מביאים לו. במקרים אלו פיתוח היכולת לפתח קשר יציב ובטוח עומד בסיס התהליך הטיפולי.
 
5. ניכור מהגוף – באופן טבעי קיים באדם מנגנון של רעב ושובע. אנשים אשר מעולם לא סבלו מהשמנה בדרך כלל יודעים מתי הם רעבים ומתי לא. יהיו ימים בהם יאכלו המון באופן יחסי וימים בהם הם ידלגו על ארוחות או "ישכחו לאכול". החינוך לאכילה במשפחות רבות עושה עבודה מופלאה ברמיסה שיטתית של מנגנון זה. כאשר דורשים מילד "לאכול הכל מהצלחת", לאכול בזמנים מסוימים, ולא לקבל קינוח עד שיגמור את הקציצה, גורמים לו לאבד את הוויסות הטבעי של הרעב והשובע. במקרים קיצוניים האם כה אינה רגישה לצורכי הילד עד כי היא נענית במתן מזון על כל מצוקה שהוא מעלה. ממתק יכול להיות פרס על התנהגות טובה, תרופה לשברון לב, או ביטוי של אהבה. באופן זה נוצר טשטוש בין תחושת הרעב למצוקות פיזיות ורגשיות אחרות באופן בו כל מצוקה מתפרשת במוח כתחושת רעב. החיבור הפנימי הטבעי והספונטאני לרעב ושובע נעלם. נוצר מצב בו אין הפרדה בין רעב לתחושות וגירויים פנימיים אחרים. במקביל, האכילה נתונה לתכתיבים חיצוניים אשר אין כל קשר בינן לבין תחושת רעב אמיתית. הטיפול במקרה זה כרוך בטכניקות לזיהוי רגשות ותחושות בגוף ושיקום מנגנון הרעב והשובע. דיאטות רק מחמירות את הבעיה מכיוון שכל מהותן הוא מיקוד שליטה חיצוני ואכילה לפי תכתיב ללא כל קשר לתחושות הגוף. הדיאטה היא ביטוי קיצוני של ניכור האדם מגופו.
 
6. ישנם אנשים הזקוקים כל העת להיות בשליטה. בדרך כלל אנשים אלו חושבים במושגים של שחור ולבן, הכל או כלום. או שהם שולטים בצורה נוקשה ואובססיבית או שהם מתירים מעצמם רסן לחלוטין. לרוב צורך זה מלווה בפרפקציוניזם ובביקורת עצמית קשה ואכזרית. שליטה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בעבודה, במשפחה, או כלפי העצמי. עבור אדם כזה, אכילת היתר יכולה להוות פיצוי. האוכל הוא המקום היחיד בו הוא מאפשר לעצמו להתיר רסן לפעמים ולשחרר שליטה, להיות ספונטאני. כאשר אדם זה מתחיל להיכנס למעגל הדיאטה הבעיה מחמירה. בכל פעם שהוא חורג מעט מהמותר הוא מתיר רסן לחלוטין שהרי כבר "אין טעם" והוא מתחיל לזלול. כמובן שלאחר אפיזודה זו מגיע ניסיון נוסף להחזיר שליטה באופן נוקשה ובלתי מתפשר אשר גורר אחריו באופן בלתי נמנע את התקף הזלילה הבא. הטיפול במקרה זה קשור להבנת החרדות העומדות בבסיס הצורך לשלוט ופיתוח גמישות.
 
7. השמנה כהגנה. אצל אנשים מסוימים נשמע כי הבעיה העיקרית שלהם בחיים היא זה שהם שמנים. אם ירזו כל בעיותיהם יפתרו והם יהיו מאושרים...אם רק יוכלו לרזות. בגלל שהם שמנים אז אין להם ביטחון, בגלל שהם שמנים הם לא יוצאים לבלות, הם לא יוצרים קשרים זוגיים, הם לא מעיזים לנסות דברים חדשים. במקרה זה יתכן מאוד כי ההשמנה היא התירוץ לאי התמודדות עם דברים בחייהם המעוררים בהם חרדה. ישנו אינטרס פנימי לשמר את ההשמנה כי היא מגינה בפני הצורך להתמודד עם סוגיות כמו זוגיות, יוזמה, קשרים מיניים, התקדמות בחיים. כל הבעיות מתנקזות ומושלכות על ההשמנה אשר עוזרת לאדם להימנע מלפגוש אותם באמת. במקרה זה יש לפגוש ולהתמודד עם הסיבות האמיתיות להימנעות מהיבטי חיים מסוימים. מצב זה מעמיד אתגר מיוחד היות והאדם משכנע עצמו עמוקות שכל מה שמונע ממנו מלהיות האדם אשר הוא מייחל להיות הוא עצם היותו שמן.
 
8. עקיפה רגשית. ישנם מצבים בו מתרחשת חוויה המאיימת באופן ממשי על הדימוי העצמי והערך העצמי. למשל, אדם פרפקציוניסט או ביקורתי החש שאינו עומד בסטנדרט מסוים. תיתכן גם חוויה העלולה לחבר את האדם לתחושות של כאב פנימי ופחד. במצבים אלו הרגש העולה הינו קשה ומעורר חרדה ועל כן ישנו צורך לפנות לפעולה המסיתה את הקשב ומצירה אותו לדבר אחר. אכילה הינה פעולה הממקדת את התודעה ודוחקת הצידה גירויים פנימיים אחרים. לאחר אכילת היתר עולים רגשות האשם והתחושות השליליות. באופן זה הרגש השלילי שקדם לאכילה מושלך על אכילת היתר ואדם יכול להסביר לעצמו כי הוא חש רע בגלל שאכל. כך, התחושה הפנימית המאיימת מקבלת ביטוי קונקרטי ומאיים פחות בדמות רגשות האדם המוכרים על אכילת היתר ונחסך הצורך להתמודד איתה ישירות.
 
9. פחד מרגש וחניקת רגשות. לאוכל יש יכולת לחנוק רגשות. ישנם אנשים אשר פוחדים מעצמם. הם חוששים מעולמם הפנימי העשוי להתפרץ אותו הם חווים כמאיים. מטופל מסוים אמר לי באחת הפגישות כי אנשים שמנים הם לבביים ונחמדים וכי הוא מקווה שכאשר ירזה לא יהפוך לזעוף ואנטיפטי. אמירה זו פתחה פתח להבנה והכרה של מטופל זה כי יש בו חלקים כועסים ומתוסכלים אשר הוא פוחד להביאם לידי ביטוי פן לא יוכל לשלוט בהם. ההשמנה במקרה זה שמרה עליו מפני חלקים אלו בעצמו שכן היא אפשרה לו להתמקד בה ולעקוף רגשות אלו. בכל פעם שעלו רגשות אלו ניתן היה לחנוק אותם על ידי אכילה.
אנשים המתוארים בסעיפים 1 ו-2 הם לרוב אנשים אשר למדו להתנכר ולחשוש מעולמם הרגשי הפנימי. רגש באשר הוא מאיים עליהם. עובדה זו מסבירה מדוע אנשים רבים אינם אוכלים רק כתגובה לרגשות שליליים אלא גם כתגובה לרגשות חיוביים. "אני אוכל כשאני שמח, כשאני עצוב, שאני מתרגש, כשאני מדוכא". אנשים אלו בעצם אוכלים כאשר הם מרגישים. האוכל עוזר לחנוק רגשות אלו, לעקוף אותם, ולהשאיר אותם חבויים. מעטה השומן מתפקד גם פה כמגן סימבולי המגן במקרה זה לא מהעולם החיצון אלא מהעולם הפנימי אותו למדו שאסור לחוות ולבטא. מופע ספציפי של דפוס פעולה זה כרוך בפחד ממיניות, בעיקר אצל נשים. מסיבות שונות המיניות נתפסת כמאיימת ומפחידה והשומן בא לטשטש אותה כלפי חוץ או לשלול את הלגיטימציה לחוש או לממש דחפים מיניים.
 
10. אכילה כנקמה ומרד. קולגה שלי סיפרה לי פעם על מטופלת אשר התמודדה שנים רבות עם בעיית ההשמנה. באחר מטיפולי הדמיון המודרך היא נזכרה לפתע בסיטואציה שהתרחשה מספר חודשים לאחר נישואיה. במהלך חופשה עם בעלה, כאשר היא יצאה מן הבריכה סקר זה את גופה תוך שהוא אומר באכזבה "השמנת". במהלך ההרפיה היא נזכרה כיצד נפגעה עד עמקי נשמתה ואמרה בליבה "זה השמנת? אני אראה לו מה זה להשמין!".
לעיתים ההשמנה באה כמרד וכנקמה אל מול תכתיבים אשר באו לרוב מדמויות משמעותיות בחיינו. מרד כנגד ההורים אשר גינו אותנו על האופן בו אנו אוכלים. מרד כנגד המאבקים בבית סביב האוכל והניסיון להפוך את האוכל לכלי של שליטה בידי ההורה על ידי הגבלתו או נתינתו כפרס. מרד כנגד התכתיבים החברתיים הבלתי מתפשרים. מרד זה באופן פרדוכסלי יוצא כנגד תכתיבים דכאניים ובאותו זמן מאשר אותם ומשחזר את העמדה הלא פתורה שלנו מולם. במקרה זה חשוב לעבד ולהיפרד מהכעסים והטראומות בעברנו הקשורות באכילה ובדימוי גוף.
 
לסיכום, ההשמנה הינה בעיה סבוכה ומורכבת הנוגעת לרבדים שונים בנפשו של האדם. בהשמנה אין פתרונות קסם. פתרונות דיאטנים שונים מתגלים כלא יעילים ובמקרים רבים אף כמזיקים וגורמים למסכת מייסרת של הרזיה והשמנה חוזרת. לרוב, בכדי לשמר ירידה במשקל לאורך זמן יש צורך להתמודד עם סוגיות רגשיות באופן מעמיק וכנה. מדובר בתהליך ארוך הכרוך בפיתוח מודעות מצד אחד ושינוי התנהגות הדרגתי מצד שני המשלימים אלו את אלו עד להפנמת דפוס אכילה חדש הקשוב יותר לצרכי הגוף והנפש. אצל כל אדם הסיבה הרגשית לאכילה הינה אינדיווידואלית. ישנם מוקדים רגשיים אשר עומדים בבסיס האכילה הרגשית של אנשים רבים כפי שפורטו במאמר זה. אצל כל אדם יתכנו צירופים ומינונים שונים של דפוסים אלו או אחרים שלא צוינו. בשל כך יש להתייחס לכל אדם בפני עצמו ולהימנע מסיווגים וקטלוגים המחבלים לעיתים ביכולת להבין אותו באמת.

דיאטנית קלינית לדיאטה  | דיאטנית קלינית להורדה במשקל  | דיאטנית קלינית להרזייה | דיאטנית קלינית לתזונה נכונה | דיאטנית קלינית לאיכות חיים | דיאטנית קלינית לבריאות תקינה | דיאטנית קלינית להפחתת משקל | דיאטה מאוזנת | דיאטה בריאה | דיאטה להרזיה | דיאטה קלה | דיאטה בהתאמה אישית | דיאטה מתכונים | דיאטה קלינית | דיאטנית ילדים |